מהו פשיזם? / ג'ורג' אורוול

מבין כל השאלות בנות זמננו שנותרות לא פתורות "מהו פשיזם?" היא ודאי החשובה שביניהן. אחד מהארגונים האמריקאים העורכים סקרים חברתיים שאל לאחרונה מאה אנשים שונים שאלה זאת וזכה לתשובות המתפרשות מ"דמוקרטיה טהורה" ועד "שטניות טהורה". אם מבקשים במדינה זו (בריטניה, א"א) מהאדם החושב הממוצע להגדיר את המושג פשיזם, הוא יענה בדרך כלל באמצעות ציון השלטונות הגרמני והאיטלקי. אך דבר זה אינו מניח את הדעת מכיוון שגם המדינות הפשיסטיות שונות זו מזו במבנה ובאידאולוגיה במידה רבה. אין זה קל לדוגמה להכניס את גרמניה ואת יפן לאותה מסגרת, וזה אף קשה יותר כשזה נוגע לחלק מהמדינות הקטנות המתוארות כפשיסטיות. ההשערה היא לרוב שפשיזם הוא באופן אינהרנטי לוחמני לדוגמה, שהוא פורח באווירה של היסטריית מלחמה ויכול לפתור את הבעיות הכלכליות רק באמצעות הכנה למלחמה או כיבוש של מחוזות זרים. אולם זה כמובן לא נכון לגבי פורטוגל למשל, או לגבי הדיקטטורות הדרום אמריקאיות. ואנטישמיות למשל אמורה גם להיות חלק מסימני ההיכר הבולטים של הפשיזם; אבל ישנן תנועות פשיסטיות שאינן אנטישמיות. מחלוקות מלומדות המהדהדות משך שנים בירחונים אמריקאיים עדיין לא הצליחו לקבוע האם פשיזם הוא סוג של קפיטליזם או לא. ובכל זאת כשאנחנו מצמידים את המונח פשיזם לגרמניה או ליפן או לאיטליה של מוסוליני, אנחנו יודעים בגדול למה אנחנו מתכוונים. מדובר בתחום הפוליטיקה הפנימית שבו המילה איבדה זכר למשמעות. שכן אם בוחנים את העיתונות מוצאים שאין כמעט אוסף של אנשים — בוודאי לא מפלגה או גוף מאורגן מכל סוג שהוא — שלא גונה כפשיסטי בעשר השנים האחרונות. איני מדבר כאן על השימוש המילולי במילה פשיסטי. אני מדבר על מה שראיתי בדפוס. ראיתי את המילים "פשיסטי בדעותיו" או "בעל נטייה פשיסטית" או פשוט "פשיסטי" מוצמד בשיא הרצינות לגופים הבאים:

מה אני זוכר מה-9 בנובמבר? || סיפור קצר מאת רוברט מנסה

יש כאלה שמכנים את ה-9 בנובמבר בהיסטוריה הגרמנית "יום הגורל" (Schicksalstag). ב-9 בנובמבר התרחשו בין היתר פוטש בית הבירה (1923), ליל הבדולח (1938), ונפילת חומת ברלין (1989). אני זוכר בעצמי את הלילה שבין ה-9 ל-10 לנובמבר, 1989. אמא שלי קראה לי לטלוויזיה, לראות אנשים מאושרים הורסים חומה. הייתי אז בן 5 ולא הבנתי במה מדובר, אבל נראה לי שעכשיו אני מבין קצת (רק קצת) יותר טוב את המשמעות של הפיצול בין מזרח למערב, של המלחמה הקרה ושל חומת ברלין. הסיפור הקצר הבא מאת הסופר האוסטרי, רוברט מנסה, עוסק בדיוק בזיכרון מאותו לילה, שהיה הלילה לפני 22 שנה.

מה אני זוכר מה-9 בנובמבר? / רוברט מנסה

"בעוד עשר שנים ישאלו אותי אם אני זוכר איפה הייתי הלילה. אני חייב לזכור: כאן! וישאלו אותי גם מה בדיוק עשיתי. אסור לשכוח: את זה!"

ערך יומן זה מהלילה שבין ה-9 וה-10 בנובמבר 1989 לא היה חייב להיות אמיתי. משום שעשר שנים מאוחר יותר, בנובמבר 1999, הייתה גרמניה בכזו התרגשות גדולה בגלל חילוף המילניום המתקרב, עד שהזיכרון של יום השנה העשירי לנפילת חומת ברלין נדחק הצידה. את התקשורת לא העסיקו זיכרונות משתפכים מנפילתה של גרמנית המזרחית, אלא השערות לחוצות לגבי נפילת כל המחשבים. לבעיה קראו "באג אלפיים", ומונח זה ציין את הסכנה שהעולם המוכוון מחשבים עלול להתרסק עם המעבר לשנת 2000 (עבור המחשבים היה זה מעבר לצירוף הספרות 00, סימן נרדף ל"שום כלום"), ויחד עם המחשבים גם האינטרנט והמטוסים, וגרוע מכך, הבורסות והמסחר העולמי.

"החומה" הייתה לתופעה אנלוגית – עם "באג אלפיים" עשה העולם המערבי דיגיטליזציה של החוויה המקבילה וחזר עליה באופן פוסט-מודרניסטי: הפחד ההיסטרי מפני נפילת המערכת. עם הפחד הזה הצטרפה גרמניה סוף סוף לעולם הווירטואלי, אחרי הקריסה פנימה של הסוציאליזם הקיומי.

זה שבשנת 1999 חומות אש העסיקו את האנשים יותר מאשר החומה שכבר נעלמה ממזמן, זה מובן מאליו: מה זה כבר נפילה של חומה לעומת הנפילה של הבורסות? כמה משמעותי הוא תאריך היסטורי לצד אפשרויות העתיד והעתיד הכלכלי? מה הוא הזיכרון של איום שנעלם בהשוואה, או בניסוח מודרני יותר, ב"תחרות" עם איום אקוטי?

ושוב עשר שנים מאוחר יותר שכחנו מ"באג אלפיים". וגם זה לא מעורר פליאה: בעולם הווירטואלי הזיכרון הקולקטיבי אינו מחסן.